החלטה בעניין עיכוב ביצוע פס"ד שדוחה בקשה להכריז על פשיטת רגל-נדחה

           זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע), לפיו נדחתה בקשת המבקשת להכריז עליה כפושטת רגל ובוטל צו לכינוס נכסיה.

1.           המבקשת נקלעה לקשיים כספיים ועתרה בפני בית המשפט המחוזי למתן צו לכינוס נכסיה ולהכרזתה כפושטת רגל, תוך שהצהירה על חובות בסך 445,354 ש"ח. ביום 9.9.04 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה ונתן צו לכינוס נכסיה, אשר בגדרו הוטל עליה לשלם תשלום חודשי בסך 500 ש"ח. יצוין, כי במקביל למתן צו הכינוס לנכסי המבקשת, ניתן צו דומה לכינוס נכסיו של בעלה לשעבר (להלן: החייב). עוד יצוין, כי לטענת המבקשת והחייב נוצרו חובותיהם על רקע פעולות שונות שביצעו שותפיו של החייב בחברת לפידות שירותי רפואה בע"מ (להלן: חברת לפידות או החברה) - אשר מחצית ממניותיה היו בבעלות החייב - ואשר פגעו לדבריהם בפעילותה של החברה. כמו כן, טענה המבקשת כי חובותיה נוצרו כתוצאה מערבות שחתמה לחשבון הבנק של החברה.

2.           ביום 3.12.07 ביטל בית המשפט המחוזי את צו הכינוס האמור ודחה את בקשת המבקשת להכריז עליה כפושטת רגל, תוך שקבע כי היא לא הרימה את הנטל להראות כי חובותיה נוצרו בתום-לב. בית המשפט ציין כי יש לזקוף לחובתה של המבקשת את המחדלים בניהול חברת לפידות מאחר והיא הודתה בחקירה כי ניהלה את החברה ואף כי הייתה הרוח החיה מאחוריה לפחות במשך השנתיים שקדמו להגשת הבקשה לפשיטת רגל. בית המשפט קבע גם, תוך שהוא מסתמך על חוות-דעת שהוגשה מטעמו של המשיב, כי גרסתה של המבקשת, כפי שפורטה בתצהירה, אינה משקפת את הנסיבות שהובילו לבקשה לפשיטת רגל לאשורן. בית המשפט הוסיף כי המבקשת אף הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה מאחר ולא המציאה למשיב את כל המסמכים שנדרשו על-ידו. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותה של המבקשת במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיה מלמדת אף היא כי פעלה בחוסר תום-לב. בהקשר זה, עמד בית המשפט על כך שהמבקשת טוענת כי הינה בעלת זכויות בדירת מגורים בחיפה (להלן: הדירה), אך לא המציאה מסמכים המאמתים את טענותיה אלו או את טענותיה כי הדירה נמצאת בהליכי מימוש; על כך שהמבקשת לא הגישה דו"חות הכנסות והוצאות ולא שיתפה פעולה עם המשיב; ועל כך שהמבקשת לא סיפקה הסברים לתמיהות השונות שעלו מחוות-דעתו של המשיב.

           המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור - היא הבקשה שלפניי. יצוין, כי לטענת המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה לבית המשפט המחוזי נדחתה, ואולם ההחלטה בבקשה זו לא צורפה לבקשה הנוכחית.

3.           המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט כאשר ייחס לה מעורבות בניהול החברה ובמחדליו של החייב בניהולה. לטענתה, לא קיימת כל ראיה למעורבותה בניהול החברה ועל כן החלטתו של בית המשפט קמא בטעות יסודה. כמו כן, טוענת המבקשת כי רוב קביעותיו של בית המשפט הינן שגויות, וזאת בעיקר משום שהמידע שנמסר בחוות-הדעת שהוגשה לבית המשפט מטעם המשיב אינו מדויק. כך למשל, טוענת המבקשת כי עובדת מכירת הדירה דווחה למשיב וכי הכספים שקיבלה מהמכירה נמסרו לו אף הם, אך הדבר לא צוין בחוות-הדעת מטעמו. המבקשת מוסיפה כי לא הייתה יכולה לספק למשיב את המסמכים שביקש בהתייחס לניהול חברת לפידות, וזאת מאחר ולא הייתה מעורבת כאמור בניהול החברה. לאור האמור לעיל, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינם סבירים ביותר.

           אשר למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי פתיחה בהליכי הוצאה לפועל נגדה תגרום לה לנזקים קשים, לרבות ריקון ביתה ומיטלטליה, עיקול משכורתה וכדומה. המבקשת מדגישה כי מצבה הכלכלי קשה ביותר וכי הליכי ההוצאה לפועל יחריפו אותו. לעומת זאת, למשיב וליתר הנושים לא ייגרם, לטענתה, כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין, היות ובזמן זה תמשיך לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליה במסגרת צו הכינוס. 

4.           המשיב מצידו מתנגד לבקשה. לטענתו, בנסיבות העניין לא מתקיימים התנאים המצדיקים את עיכוב ביצועו של פסק הדין. כך, טוען המשיב כי סיכויי הערעור על פסק הדין הינם קלושים, שכן בית המשפט קבע על בסיס ראיות שהובאו לפניו כי המבקשת לא הרימה את הנטל שהוטל עליה להוכיח כי חובותיה נצברו בתום-לב. בהתייחס לטענות המבקשת כי לא הייתה מעורבת בניהול החברה, מצביע המשיב, בין היתר, על כך שהמבקשת אמרה בחקירתה כי "ניהלה את החברה מאחורי הקלעים". לפיכך, סבור המשיב כי המבקשת לא הצליחה להצביע על טעות כלשהי שנפלה בפסק הדין שיש בה כדי להצדיק את קבלת הערעור. אשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות טעם מיוחד המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת בפרט לאור ההלכה לפיה המשך הליכי הוצאה לפועל לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי-הפיך לצורך שיקולי מאזן הנוחות. לדבריו, יש להמשיך את הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקשת תוך שלמבקשת עומדת כמובן הזכות לבקש כי תקוים בעניינה חקירת יכולת.

5.           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים אציין כי נדמה שהדרך הדיונית בה היה על המבקשת לנקוט היא באמצעות הגשת בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). זאת, מאחר ואין כל משמעות לעיכוב ביצוע פסק דין אשר במסגרתו נדחתה בקשה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל, משמדובר בהחלטה "שלילית" (ראו למשל: ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 3 להחלטה (לא פורסמה, 18.3.2003), וההפניות שם. כן ראו ע"א 10645/07 אלקונין נ' וולנץ, פסקה ו' להחלטה (טרם פורסמה, 16.1.2008)). ואולם, כידוע, התנאים להענקת סעד זמני לתקופת הערעור שלובים בתנאים המנויים בתקנות 470-467 למתן סעד של עיכוב ביצוע. על כן, מצאתי לנכון לדון בבקשה גופה.

6.           לגופם של דברים, כלל הוא כי על מנת שבית המשפט יעניק סעד זמני לתקופת הערעור על המבקש להראות כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי במידה ולא יינתן הסעד ויתקבל הערעור ייגרם לו נזק בלתי-הפיך (ראו למשל: ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי (טרם פורסמה, 13.7.2006)). בענייננו, לא הצליחה המבקשת להראות כי מתקיימים תנאים אלו. ראשית, על פני הדברים, נראה כי סיכויי הערעור במקרה דנן אינם גבוהים. פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן לאחר שזה קבע ממצאים עובדתיים בהסתמך על התרשמותו מחוות-דעת המשיב וממהימנות המבקשת. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאים מסוג זה. על כן, נדמה כי סיכוייה של המבקשת להפריך את קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לחוסר תום-ליבה אינם גבוהים. מעבר לכך, מעיון בפרוטוקול חקירתה של המבקשת על-ידי המשיב, עולה כי המבקשת אכן מסרה כי היא זו שעמדה מאחורי ניהול החברה (עמ' 3 לפרוטוקול). על פניו, יש איפוא קושי בקבלת טענות המבקשת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה אינה נסמכת על טענות מוצקות.

           שנית, אשר למאזן הנוחות, כפי שציין המשיב, בית משפט זה כבר עמד פעמים רבות על כך שכלל אין בהמשכם של הליכי הוצאה לפועל משום נזק בלתי-הפיך, וזאת לאור זכותו של החייב לבקש כי תתקיים בעניינו חקירת יכולה במסגרתה תיקבע יכולתו לשלם את חובותיו לנושיו (ראו למשל: ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה, 8.7.2003)). המבקשת לא הראתה טעם מיוחד המצדיק חריגה מכלל זה.

7.           אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ז באדר א' תשס"ח (4.3.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: